סיידא ומראד בע"מ נ' בנבנישתי

בפני

כב' השופטת רים נדאף

המערערת

סיידא ומראד בע"מ

נגד

המשיב

יוסף בנבנישתי

פסק דין

1.בפניי ערעור על החלטת ראש ההוצאה לפועל כב' הרשם נעמאן אדריס מיום 23.03.10, בה הוא דחה את טענת המערערת כי נפלה טעות באופן חישוב החוב בתיק.

2.המערערת טענה כי אם יתוקן אופן החישוב בהתאם לאמור בפסק הדין נשוא תיק ההוצל"פ, יוצא כי המערערת פרעה את חובה למשיב, כך שמהות הבקשה הינה טענת פרעתי, ועל כן הערעור הינו בזכות.

3.בין המשיב למערערת התקיימו יחסי עובד ומעביד, ולאחר סיום יחסי העבודה ביניהם הגיש המשיב כנגד המערערת תביעה בבית הדין האזורי לעבודה בנצרת בתיק עב' 1470/05 לתשלום יתרת פיצויי פיטורים, יתרת תגמולי פנסיה, והבראה.

4.ביום 1.11.05 הגישו הצדדים לבית הדין האזורי לעבודה הודעה על הסכם פשרה, לפיו תשלם המערערת למשיב סך של 22,469 ₪ בגין יתרת פיצויי פיטורים ותגמולי פנסיה, וכן סך נוסף של 1,806 ₪ בגין יתרת דמי הבראה. הסכם הפשרה אושר וקיבל תוקף של פסק דין.

5.המערערת לא שילמה במועד הקבוע בפסק הדין. המשיב הגיש את פסק הדין לביצוע בהוצל"פ, ובבקשת הביצוע ביקש המשיב להצמיד את קרן החוב על פי כלל חישוב 2, " בית דין עבודה פיצויי פיטורים". בהתאם לכך התווספו לקרן החוב פיצויי הלנה.

6.המערערת פנתה ביום 20.11.08 בבקשה לכב' ראש ההוצל"פ להורות על תיקון הטעות שנפלה כנטען באופן חישוב החוב, כשלטענתה החישובים בתיק נערכו על סמך ריבית הלנה מקום שפסק הדין כאמור לא חייב את החייבת לשלם למשיב פיצויי הלנה.

7.בהחלטתו מיום 26.03.09 דחה כב' הרשם את בקשת המערערת וקבע כי בקשת הביצוע נערכה כדין, וכי אין כל פגם בבקשת הביצוע ובחישובים שנערכו לפיה.

8.בעקבות ההחלטה דלעיל, הוגשה על ידי המערערת ביום 11.05.09 בקשה לעיון חוזר, שבעקבותיה הורה כב' רשם ההוצל"פ למזכירות לבצע את החישובים בכפוף להחלטתו בבקשה לתיקון חישובים.

9.ביום 15.07.09 הגישה המערערת בקשה נוספת לעיון חוזר, דיון בבקשה התקיים בפני כב' הרשם ביום 23.03.10, ולאחר ששמע את טענות הצדדים דחה את הבקשה בפעם השלישית.

הטענות בערעור:

10.המערערת טענה כי הלכה היא כי הריבית בתיק ההוצל"פ נקבעת על פי דין או על פי הסכם. בפסק הדין לא נפסקו פיצויי הלנה על הסכומים, ומשלא נעשה כן באופן מפורש, אין ראש ההוצל"פ מוסמך להורות על כך, שכן תפקידו הוא לבצע את פסק הדין ככתבו וכלשונו. הליכי ההוצל"פ נועדו לאכוף את החיובים הקבועים בפסק הדין, ולא מעבר לכך.

11.המערערת טענה כי פסק הדין לא חייב את המערערת בתשלום פיצויי הלנת פיצויי פיטורים, וחזקה על פסק הדין כי היה מציין מפורשות כי אי תשלום הסכומים נשוא פסק הדין יחייב את המבקשת בתשלום הלנת פיצויי פיטורים, אם הכוונה הייתה לכך, אך משלא נכללה הוראה כזו בפסק הדין אין לקרוא אותה לתוכו.